הסטוריה של פנטונה
ה"פנטונה" עוגת חד המולד נולדה במילן ומהווה . יחד עם הדואומו וטיאטרון "לה סקלה", סמל של העיר.
לכל עיר יש מנה אחרונה (קינוח) אהובה ביותר, אך ל"פנטונה" במילן . יש קסם מיוחד: והוא התפשט לרוחב העולם כולו. איפה שזה לא יהיה, בחג המולד, האנשים מחליפים "פנטונה" עם קרובי המשפחה וחברים רחוקים או קרובים.
אך ...איך נולד ה"פנטונה"? יש כמה אגדות שזורות עם המוצר הזה. הן לרוב סיפורי אהבה, עובדה שאין לה סיבה להפתיע אותנו, מאחר והתרחשו במילן, עיר שהיתה ותהיה אחת הערים הרומנטיות בעולם.
הנה באות כמה מהאגדות.
הראשונה היא סיפור אהבה: התרחשה במאה החמש עשרה, בחצר המלכות של הדוקס לודוויקו מריה ספורסה
אוגטו, מגדל הנשרים של הדוקס, אהב את הלימוד ואת חיי הבדידות. אך במיוחד אהב את הבת היפיפייה של האופה, אדלגיסה. אהובתו, כפי שלעתים קרובות קורה זכה לאוזן קשבת, אך נתקל בהתנגדות של משרתו של אוגטו. מסיבה זו הוא רק יכל לפגוש באדלגיסה היפיפייה בלילות, אז יכול היה להתחמק מעיניי המשפחה. מצד שני גם אדלגיסה היתה עירה בלילות, מאחר ועליה היה לטפל בהכנת הלחם ב בית מאפה של אביה. לרוע המזל סדרת אירועים מחוסר מזל כולם באותה תקופה. התחיל לאבד לקוחות לטובת מאפיה שנפתחה בסמוך, לאחר מכן עוזרו חלה ואדלגסיה נאלצה לבצע כל מני עבודות קשות אז עלה לאוגטו רעיון: הוא הציע עצמו כעוזר של האופה וחשב לשפר הלחם על ידי כך שיוסיף קצת חמאה לבצק, אחר מאחר ולא היה כסף לקנות החמאה, הצעיר מכר זוג נשרים יפים וקנה החמאה לה היה זקוק. ההצלחה היתה מיידית וגברה עוד יותר כאשר אוגטו הוסיף קצת סוכר לבצק. . איזה גרגרן גילה זאת והפיץ השמועה בכל הסביבה, אוגטו היה שמח שראה שוב חיוך בשפתיה של אהובתו, כך שבלילה אחד הוסיף לחלק מהבצק שהיה כבר מוכן לאפיה כמה פירות הדר במרקחת וגם ביצים. הוא השיג כך לחם מאוד מיוחד וכולם היו מוקסמים. עבור חג המולד היה לצעיר הרעיון להוסיף כמה צימוקים. היה לזה הצלחה חסרת תקדים. באופן טבעי בשלב זה החלום של אוגטו ואדלגיסה הפך למציאות ויכלו להינשא. הסוד שלו במהרה התפשט וכך הפך לנחלת הכלל ובכל בתי המאפה יצרו את הלחמים המתוקים עם הצימוקים של אוגטו.
סיפור דומה אך ללא הצד הרומנטי מספר כי ההמצאה של הלחם המתוק לא היה של אוגטו אלא של האחות אוגטה אשר ברצותה לרצות את שאר הנזירות, המציאה עבור חג המולד את הלחם המתוק המוצלח הזה
האחות אוגטה התגוררה במנזר צנוע יחד עם נזירות צעירות נוספות: בואו של חג המולה גרם לה לדכדוך ואומללות אך כל הסיטואציה העצובה הזו השתנתה כאשר סואורה אוגטה הופיעה עם העוגה החדשה הזו עליה היא ציירה צורה של צלב. כאשר החלק העליון קיבל גוון ויצר קרום בהשפעת האפיה התלם שנוצר נפתח, וייצר את הצורה כל כך ייחודית שאנו רואים אפילו כיום בלחמים המתוקים, שממשיכים לייצר על פי המתכון העתיק
האגדה השלישית מספרת על תקופת הפריחה הגדולה ביותר של העיר מילן, בזמן הממשל של המשפחות ויסקונטי וספורסה.
אירעה בחצר המלכות של הדוקס לודוויקו, בליל חג המולד. באותו לילה, ארגנו חגיגה גדולה בארמון ספורססקו, עם מוזיקה וריקודים. סעודת פאר עם מנה שאמור היה להסתיים במנה אחרונה. החלק של המנות האחרונות נחשב לאמנות מיוחדת לאותה תקופה: הראה האיכות של המטבח של הסיגנורי ובמיוחד את הסגולות של השף העומד בראש משפחה חשובה. לצורך הזדמנות זו השף הכין מנה אחרונה מיוחדת, אך זו לצערו נשרפה. בפתאומיות, היא היתה כולה חלקי פחם. איך לתקן אותו? מנה אחרונה! דרשו בקול חזק ה"קומנסלס" מה לעשות?....במטבח של חצר המלכות כל האנשים היו מפוחדים. הזעם של הדוקס תהיה נוראית נגדם, הם שלחו למותם בשל סיבות פשוטות בהרבה מזו. השף הראשי היה מבוהל עד מוות: הוא אמור היה לקבל העונש החמור ביותר. טוני, השפנפן הקטן של המטבח התקרב לשף בקול רועד ואמר לו: "בשאריות המנה האחרונה שהכנת, עשיתי מנה אחרונה משלי, הוספתי לה כמה ביצים וקצת סוכר, קצת צימוקים ופירות הדר מורקחים. . . זאת מנה אחרונה פשוטה עבורי וכמה מחבריי שהתכוונו להתאסף בביתי הלילה. .. . אם אתה מעוניין, הנה זה..." והצביע על סיר גדול, עשוי טוב, עם מכסה גדול בצבע חום. השף הסתכל עליו בחוסר אמון, אך מהבצק עלה ריח מפתה. ולאחר הכל, לא היה יותר מדי בחירה....מאחר ולא היה שום דבר אחר להעביר לשולחן של המוזמנים של הדוקס, אשר התלוננו כל הזמן בקול גבוה הוא קישט קצת המנה האחרונה של מדיח הכלים שלו, הניח אותו במגש גדול מזהב ו שלח אותו לסעודה. מחיאות כפיים קידמו כניסתה של העוגה יוצאת הדופן. הדוקסית חתכה את המנה הראשונה ולאחר דקות ספורות העוגה בשלמותה נטרפה. מקהלת משבחים עלתה מכל צדי השולחן. ; השבחים הפכו במהרה לדברי התלהבות. הלב של השף עמד מלכת. "ברבו! ברבו!....איזה חידוש, איזו מנה אחרונה טובה! הדוקס בעצמו ביקש לגמול לשבחים שניתנו לשף שהיה היחיד אשר לא יכל להבין הסיבה להצלחה זו. באופן טבעי אף אחד לא הזכיר כלום ממה שבאמת התרחש. מדיח הכלים הקטן, מופתע וקצת מפוחד הסתתר בפינה. אך האמת יצאה לבסוף לאור וה"לחם של טוני" - היה בפיהם של כולם: כולם דיברו אודות עוגה חדשה זו ועל מתיקותה הגדולה שלא תיאמן, עממית ואריסטוקרטית בעת ובעונה אחת. בדרך זו "הלחם של טוני" הפך במהרה ל"פנטון" כפי . שאנו מכירים אותו כיום.
|
|
|
|
|
הסטוריה של פנטונה
ה"פנטונה" עוגת חד המולד נולדה במילן ומהווה . יחד עם הדואומו וטיאטרון "לה סקלה", סמל של העיר.
לכל עיר יש מנה אחרונה (קינוח) אהובה ביותר, אך ל"פנטונה" במילן . יש קסם מיוחד: והוא התפשט לרוחב העולם כולו. איפה שזה לא יהיה, בחג המולד, האנשים מחליפים "פנטונה" עם קרובי המשפחה וחברים רחוקים או קרובים.
אך ...איך נולד ה"פנטונה"? יש כמה אגדות שזורות עם המוצר הזה. הן לרוב סיפורי אהבה, עובדה שאין לה סיבה להפתיע אותנו, מאחר והתרחשו במילן, עיר שהיתה ותהיה אחת הערים הרומנטיות בעולם.
הנה באות כמה מהאגדות.
הראשונה היא סיפור אהבה: התרחשה במאה החמש עשרה, בחצר המלכות של הדוקס לודוויקו מריה ספורסה
אוגטו, מגדל הנשרים של הדוקס, אהב את הלימוד ואת חיי הבדידות. אך במיוחד אהב את הבת היפיפייה של האופה, אדלגיסה. אהובתו, כפי שלעתים קרובות קורה זכה לאוזן קשבת, אך נתקל בהתנגדות של משרתו של אוגטו. מסיבה זו הוא רק יכל לפגוש באדלגיסה היפיפייה בלילות, אז יכול היה להתחמק מעיניי המשפחה. מצד שני גם אדלגיסה היתה עירה בלילות, מאחר ועליה היה לטפל בהכנת הלחם ב בית מאפה של אביה. לרוע המזל סדרת אירועים מחוסר מזל כולם באותה תקופה. התחיל לאבד לקוחות לטובת מאפיה שנפתחה בסמוך, לאחר מכן עוזרו חלה ואדלגסיה נאלצה לבצע כל מני עבודות קשות אז עלה לאוגטו רעיון: הוא הציע עצמו כעוזר של האופה וחשב לשפר הלחם על ידי כך שיוסיף קצת חמאה לבצק, אחר מאחר ולא היה כסף לקנות החמאה, הצעיר מכר זוג נשרים יפים וקנה החמאה לה היה זקוק. ההצלחה היתה מיידית וגברה עוד יותר כאשר אוגטו הוסיף קצת סוכר לבצק. . איזה גרגרן גילה זאת והפיץ השמועה בכל הסביבה, אוגטו היה שמח שראה שוב חיוך בשפתיה של אהובתו, כך שבלילה אחד הוסיף לחלק מהבצק שהיה כבר מוכן לאפיה כמה פירות הדר במרקחת וגם ביצים. הוא השיג כך לחם מאוד מיוחד וכולם היו מוקסמים. עבור חג המולד היה לצעיר הרעיון להוסיף כמה צימוקים. היה לזה הצלחה חסרת תקדים. באופן טבעי בשלב זה החלום של אוגטו ואדלגיסה הפך למציאות ויכלו להינשא. הסוד שלו במהרה התפשט וכך הפך לנחלת הכלל ובכל בתי המאפה יצרו את הלחמים המתוקים עם הצימוקים של אוגטו.
סיפור דומה אך ללא הצד הרומנטי מספר כי ההמצאה של הלחם המתוק לא היה של אוגטו אלא של האחות אוגטה אשר ברצותה לרצות את שאר הנזירות, המציאה עבור חג המולד את הלחם המתוק המוצלח הזה
האחות אוגטה התגוררה במנזר צנוע יחד עם נזירות צעירות נוספות: בואו של חג המולה גרם לה לדכדוך ואומללות אך כל הסיטואציה העצובה הזו השתנתה כאשר סואורה אוגטה הופיעה עם העוגה החדשה הזו עליה היא ציירה צורה של צלב. כאשר החלק העליון קיבל גוון ויצר קרום בהשפעת האפיה התלם שנוצר נפתח, וייצר את הצורה כל כך ייחודית שאנו רואים אפילו כיום בלחמים המתוקים, שממשיכים לייצר על פי המתכון העתיק
האגדה השלישית מספרת על תקופת הפריחה הגדולה ביותר של העיר מילן, בזמן הממשל של המשפחות ויסקונטי וספורסה.
אירעה בחצר המלכות של הדוקס לודוויקו, בליל חג המולד. באותו לילה, ארגנו חגיגה גדולה בארמון ספורססקו, עם מוזיקה וריקודים. סעודת פאר עם מנה שאמור היה להסתיים במנה אחרונה. החלק של המנות האחרונות נחשב לאמנות מיוחדת לאותה תקופה: הראה האיכות של המטבח של הסיגנורי ובמיוחד את הסגולות של השף העומד בראש משפחה חשובה. לצורך הזדמנות זו השף הכין מנה אחרונה מיוחדת, אך זו לצערו נשרפה. בפתאומיות, היא היתה כולה חלקי פחם. איך לתקן אותו? מנה אחרונה! דרשו בקול חזק ה"קומנסלס" מה לעשות?....במטבח של חצר המלכות כל האנשים היו מפוחדים. הזעם של הדוקס תהיה נוראית נגדם, הם שלחו למותם בשל סיבות פשוטות בהרבה מזו. השף הראשי היה מבוהל עד מוות: הוא אמור היה לקבל העונש החמור ביותר. טוני, השפנפן הקטן של המטבח התקרב לשף בקול רועד ואמר לו: "בשאריות המנה האחרונה שהכנת, עשיתי מנה אחרונה משלי, הוספתי לה כמה ביצים וקצת סוכר, קצת צימוקים ופירות הדר מורקחים. . . זאת מנה אחרונה פשוטה עבורי וכמה מחבריי שהתכוונו להתאסף בביתי הלילה. .. . אם אתה מעוניין, הנה זה..." והצביע על סיר גדול, עשוי טוב, עם מכסה גדול בצבע חום. השף הסתכל עליו בחוסר אמון, אך מהבצק עלה ריח מפתה. ולאחר הכל, לא היה יותר מדי בחירה....מאחר ולא היה שום דבר אחר להעביר לשולחן של המוזמנים של הדוקס, אשר התלוננו כל הזמן בקול גבוה הוא קישט קצת המנה האחרונה של מדיח הכלים שלו, הניח אותו במגש גדול מזהב ו שלח אותו לסעודה. מחיאות כפיים קידמו כניסתה של העוגה יוצאת הדופן. הדוקסית חתכה את המנה הראשונה ולאחר דקות ספורות העוגה בשלמותה נטרפה. מקהלת משבחים עלתה מכל צדי השולחן. ; השבחים הפכו במהרה לדברי התלהבות. הלב של השף עמד מלכת. "ברבו! ברבו!....איזה חידוש, איזו מנה אחרונה טובה! הדוקס בעצמו ביקש לגמול לשבחים שניתנו לשף שהיה היחיד אשר לא יכל להבין הסיבה להצלחה זו. באופן טבעי אף אחד לא הזכיר כלום ממה שבאמת התרחש. מדיח הכלים הקטן, מופתע וקצת מפוחד הסתתר בפינה. אך האמת יצאה לבסוף לאור וה"לחם של טוני" - היה בפיהם של כולם: כולם דיברו אודות עוגה חדשה זו ועל מתיקותה הגדולה שלא תיאמן, עממית ואריסטוקרטית בעת ובעונה אחת. בדרך זו "הלחם של טוני" הפך במהרה ל"פנטון" כפי . שאנו מכירים אותו כיום.
|
הוראות הכנה
מרכיבים
פנטונה
1 חב' שמרית+ משפר
1/2 כוס מים פושרים
1/3 כוס סוכר
4 חלמונים
כפית תמצית וניל
קליפה מגוררת מלימון אחד
3 כוסות קמח
1/2 כפית מלח
150 גרם חמאה מרוככת
150גרם פרוט יבשים חתוכים ( צימוקים משמשים שזפים) לפי הטעם
לזיגוג
1 חלמון
1כף מים
אופן ההכנה
הוראות הכנה
1. מערבבים את כל החומרים פרט לחמאה המומסת והפרות היבשים במערבל.
2. לאחר שכל החומרים נבלעו לעיסה מוסיפים את החמאה המומסת משאירים כף חמאה אחת למריחה על הבצק.ולשים כ-8 עד 10 דקות
3. מניחים את הבצק על משטח מקומח ולשים עו 2 דקות אם הבצק רך מאוד - מוסיפים עוד קצת קמח.
4. מורחים את פני הבצק בשארית החמאה. מכסים את הקערה במגבת נקייה ומניחים להתפחה כשעתיים במקום חמים (ביום קר זה לוקח יותר זמן)
5. שמים את הבצק המותפח על משטח מקומח, משטחים מעט, ומפזרים עליו את הפרות היבשים החתוכים. לשים היטב.
6. משמנים תבנית אפיה עגולה, צרה וגבוהה (קוטר 15-10 ס"מ וגובה 20-15 ס"מ). מניחים בתוכה את הבצק, מכסים במגבת ומתפיחים עד שהבצק מגיע כמעט לשולי התבנית) יש תבניות מיוחדות לרכישה .(
7. מחממים תנור לחום בינוני - גבוה 200 מעלות .
8. טורפים את החלמון עם המים ומברישים בו את פני הבצק.
9. אופים בחלקו התחתון של התנור במשך 10 דקות. מנמיכים את חום התנור לבינוני 180 מעלות ואופים עוד35 דקות.
10. בודקים בעזרת שיפוד עץ אם הפנטונה אפויה לכל אורכה. מוציאים ומצננים לפני שמשחררים מהתבנית.
הערה:רצוי לכסות את הבצק בעיגול של נייר אפייה משומן למניעת השחמה מיותרת של פני העוגה.
מגיש:
מקור:
שתף את המתכון